תקופת הקורונה המורכבת, מעייפת את כולנו, אך שוחקת במיוחד הורים, לילדים ליקויי למידה ויסות וקשב.
יש צורך ללוות את הילדים כדי שיצליחו להתמודד עם הדרישות היומיומיות, לצד מילוי שעות העבודה ודאגה לענייני הבית, דבר היוצר עייפות ושחיקה.
התקופה המלאה במתח, חרדה וחוסר ודאות, מאוד משפיעה על הילדים עם החיישנים המדוייקים, אלו ששמים ללב לכל שינוי ומושפעים ממנו, אלו שזקוקים לדמויות הוריות רגועות ויציבות כדי להישען עליהן ולמעורבות הורית רבה בהתנהלות היום יום, כדי לצלוח את התקופה.
מנגד, הזמנים הממושכים בתוך הבית יוצרים מצבים בהם להורים אין רגע שקט להתאוורר, להתרחק להרגיע את עצמם ולנוח, אין איך למלא מצברים כדי לחזור עם כוחות להמשך מילוי התפקיד התובעני של ההורות בתקופת קורונה.
יש הרבה זמן לצפות בילד, לראות שהוא לא מצליח לשבת לרגע בנחת ולאכול, לא מצליח לארגן את המשפט בצורה ברורה וקופץ מנושא לנושא, לא מצליח לנהל את הזמן ולמלא באחריות ובעצמאות את מטלות הלמידה, מתוסכל וכועס מכל אתגר וזקוק להמון הפוגות ולהורה – מורה שישב לידו כשהוא נדרש ללמוד. פתאום ההתנדנדות על הכסא , הרעשים שעושה עם הפה , הקימות התכופות או הדיבור הממושך והלא ממוקד מפריעים להורה הרבה יותר מבעבר.
התגובות של ההורים הופכות חסרות סבלנות ,נוזפות ,כועסות.
המסר שלנו אליכם: היו מודעים ! ויסות עצמי- קודם אתם!
זכרו כי כשאתם לא מווסתים, כל דיון שתנהלו יהיו פחות סובלני, יותר כועס וחבל – ממילא נקיפות המצפון והתחושה כי לא עושים מספיק כדי לעזור לילדים להתמודד בתקופה מורכבת זו קיימים.
למדו לתפוס מרחק ולומר- אני הולך להרגע ועוד מעט אשוב ונשוחח/ ונמשיך בפעילות.
צאו לסיבוב הליכה , שימו אזניות ושירו עם המוזיקה ( זה עושה את העבודה בשבילי..), איכלו משהו ( מזין ), דברו עם חבר שיודע להקשיב , צפו במשהו מהנה (תמונות מהטיול האחרון לחו"ל..).
קבעו מראש עם בן/בת הזוג זמנים בהם הוא/היא מנהל/ת את שגרת הבית ואילו אתם מתאווררים.
נסו לגלו כמה שיותר גמישות וקבלה לשינויים שבשגרה, למרות שתכננתם משהו אחד ויצא משהו אחר, אל תחמירו עם עצמכם, נסו מחר ליישם את אשר תכננתם להיום.
אל תשכחו לנשום (הכניסו הרבה אויר אל הבטן, מלאו אותה , שמרו את האויר ושחררו לאט)……..
