השבוע, בתום העבודה בקבוצה החברתית אמר נדב בן החמש להוריו ,בהקשר למשחק בגן כי: 'דניאל כבר לא החבר הכי טוב שלי כי הוא לא יודע איך לשחק'.
נדב הבין ,שחברות מבוססת על החלטה משותפת ולא רק על מישהו שאומר לו מה לעשות, הוא התעצם והצליח לעמוד מול הבריון בגן. היום, יש לו חבר חדש שהמשחק איתו הוא יותר הדדי, הם קשובים אחד לשני ושומרים על כך שלכל אחד תהיה הזכות לבחור ולהחליט במפגש חברתי.
הוריו של נדב , דווחו כי הבחינו במצבים בהם מעז לעמוד על שלו , להביא את הרעיון שלו ולומר לאחר 'לא' כשלא מעוניין לשחק במשחק שלו או כשלא מעוניין לעשות מה שדרש ממנו.
אז איך הכל התחיל?
בתחילת הדרך תארו הוריו של נדב כי בגן הוא כבוי, זהיר, לא יוזם – אם הגננת לא פונה אליו הוא לא מדבר ,הוא מתחיל לבכות כשמישהו נוגע בו (מלטף את ראשו, נוגע לו בגב), הוא נהנה לשחק בחצר לחפור ולמצוא אוצרות בתוך החול ואחרי שמוצא, כשחבר ניגש אליו ורוצה את האוצר, הוא תמיד נותן אותו בהכנעה .
בגן נמנע מביצוע משימות מאתגרות בחצר, למרות שבבית מצליח לעשות אותן. בבית מגיב בתגובות רגשיות חזקות כשחווה מצבים מתסכלים .
תכנית העבודה הכוללת שנבנתה עבורו במרכז ביחד שילבה טיפול ריפוי בעיסוק פרטני וקבוצה חברתית לילדי הגן, לצד הדרכה להורים וקשר עם גננת הגן.
במהלך תהליך ההערכה זוהה כי לנדב חולשה פיזית ושגורמת לחשש מתפעול נדנדה גבוהה, קשיים בעיבוד תחושתי: בערוץ השמיעתי( הוא נבהל מרעשים, סוגר אזניו כששומע רעש של מכשיר מטרטר, מתכנס בעצמו כשמישהו מדבר חזק) ,בעל רגישות יתר למגע: (אם מישהו נוגע בו באופן לא צפוי ,זה גורר תגובות של כעס, הוא מתכווץ כשמלטפים לו את ראשו , חש אי נעימות מגריבת גרביים ),מחפש תחושה חזקה שהיא נעימה ומרגיעה( כמו להתנדנד בכסא, להסתובב סביב עצמו, לחפש פעילות המערבת תנועה ).
בנוסף, זוהו קשיים במעברים, נדב זקוק להרבה זמן והכנה כדי לעבור בין מצבים שונים במהלך היום, וקשיים לזכור הוראה ,כשהוא מקבל הוראה ארוכה ,הוא צריך הרבה חזרות כי נוטה לשכוח או להיות מוסח.
בטיפול הפרטני חיזק נדב את הסיבולת שלו, למד להיתלות על טרפז לאורך זמן, למד להאמין בעצמו וביכולתו לצלוח אתגרים , הוא דווח פחות על התעייפות והצליח לשחק לאורך זמן. במפגש משותף של נדב וההורים התאמנו ביחד, על המודעות לכך שלכל אחד יש דברים שנעימים לו יותר או פחות, ונדב הבין כי מותר להגיד לאחרים כשהם עושים לו דברים לא נעימים, ושהדברים שלא נעימים לו דווקא נעימים לאחרים ולכן , הם לא מתכננים להכאיב לו אלא דווקא לאהוב אותו .הוריו של נדב למדו כי נדב לא אוהב שבבית הם נוגעים בו מאחור, וכיום הם מכינים אותו לקראת החיבוק שמתקרב ואפילו מוותרים על החיבוק לטובת רגע משותף של משחק במכוניות.
ההורים קיבלו הדרכה כיצד לתת לנדב הוראות, איך למקד אותו , לתת לו דרכים לזכור את רצף הפעילויות השונות וגם זמן רגוע, שבו מותר וצריך לחלום ולהרגע , מבלי שמישהו מאיץ בו .גננת הגן קבלה הדרכה כיצד לעודד את נדב לגלות יוזמות בגן, לחזק על היכולת להסביר עצמו, לבקש עזרה וליזום.
בקבוצה הרגיש נדב תחושה טובה כשהיה חלק פעיל מקבוצת בני גילו, הוא תרגל איך לתת רעיון למשחק עם החברים, הצליח ללמד אותם דברים שיודע וזכה בהתפעלות מהם, קיבל חיזוק על גילויי יוזמה , על היכולת לפתור בעיה ולבקש עזרה. קיבל חיזוק כשהתאמץ לומר לחבר' זה לא נעים לי' אני רוצה משהו אחר' וגילה , שחבר טוב עדיין נשאר חבר ,גם כשהוא אומר זאת.
נדב סיים את הטיפול ויוזמן למעקב כדי לוודא שהישגיו הנפלאים נשמרים וכדי לתת מענה לאתגרים הנוספים כשיגיעו .אם גם ילדכם חווה קושי או תסכול, מוזמנים לצור קשר ויחד נבנה מענה כולל.